מכירים כדורסל 3X3? ענף נחמד סה"כ, עוד מעט נרחיב עליו קצת. איגוד הכדורסל קיבל את האירוח של אחד מטורנירי מוקדמות אליפות אירופה, והוסיף להם עוד 2 טורנירים בינלאומיים מה שייצר שבוע וחצי של כדורסל 3X3 בולודרום בת"א. אני קיבלתי פניה מהאיגוד לצלם את הטורנירים עבור פיב"א, ג'וב שכלל צילום של כל המשחקים לאורך כל אחד מהימים וגם 3 ימי סטודיו. ויחד עם זה קיבלתי חוברת מלאה בהנחיות על איך ומה לצלם, מה לא לצלם, כל מיני עניינים של ספונסרים שצריך למצוא להן זוויות, איך מעלים לפורטל וכו'. נגיע לזה עוד בהמשך.
כדורסל ה-3X3 הולך וצובר תאוצה ברחבי העולם וגם בארץ. זה כמו כדורסל רגיל – רק על סל אחד, יותר קצר, הרבה יותר קצבי ולדעתי גם עם הרבה יותר פוטנציאל להפתעות מצד נבחרות שנחשבות לפחות חזקות בכדורסל הרגיל. יחסי הכוחות כאן פחות באים לידי ביטוי, ולפעמים כל מה שצריך זה יום אחד טוב של קליעות מחוץ לקשת כדי לנצח. בגלל שזה משחקים קצרים גם הטורנירים עצמם יותר קצרים כשלכל נבחרת יש 2-3 משחקים ביום, ולרוב אפשר להעביר טורניר שלם ביומיים או אפילו ביום אחד.
בגלל שהארוע כולו כאמור נערך בת"א (מישהו אמר פקקים?), והימים היו ארוכים, קיבלתי גם מגורים באחד המלונות של האליפות יחד עם השופטים ועוד כל מיני אנשי פיב"א. אז גם היה הסעות הלוך חזור לטורניר וגם פנסיון מלא, כשהם דאגו לשמור לנו ארוחות בהתאם לשעות שאנחנו חוזרים מהטורניר. היה נחמד סה"כ עם השופטים, דיברנו בעיקר על ענייני כדורסל וקצת על מאיפה כל אחד ומה מצב השיפוט והכדורסל במדינה שלו וכו'. הם לא אכלו חומוס כי זה כבד להם לשפוט אחר כך, אבל ניסו את המלבי וחלקם בטראומה מזה עד עכשיו. בין השופטים הייתה תחלופה כל כמה ימים, חוץ מיסמינה מסרביה שנשארה איתי לכל השבוע. ממה שהבנתי מהשופטים האחרים – היא נחשבת לשופטת הכי בכירה היום בעולם ב-3X3, והיא שפטה בגמר הגברים באולימפיאדה.
הטורניר כאמור התקיים בולודרום, מתקן רכיבת האופניים שהוקם בשנים האחרונות ליד האיצטדיון האולימפי. המתקן עצמו משמש מן הסתם לרכיבת אופניים לרוב (במסדרון שמוביל לכניסה רואים כלובים בהם נעולים כל זוגות האופניים שלא התנהגו יפה), אבל האזור הפנימי שלו מקבל שימושים שונים לעיתים קרובות. משטח יעודי לכדורסל 3X3 נבנה לו שם באמצע, מסביבו הוקמו יציעים לקהל, למשלחות המשתתפות וגם יציע VIP נחמד עם ספות (ואוכל), כשברקע היה גם את היציעים הרגילים של תחרויות האופניים שלרוב נשארו ריקות כי זה היה די רחוק מההתרחשות. בגג היו מאוורי פרות ענקיים שדאגו שסה"כ יהיה שם נעים גם כשהיה ממש חם ברחבי ת"א. בצד היו גם כמה משטחי חימום ואוהלי מנהלה וירקות אחרות, ואזור מנוחה לכדורסלנים. והכי חשוב – מקרר קרטיבים לשימוש חופשי. קרטיב דובדבן אחד ביום זה כל מה שאני צריכה כדי לעשות את העבודה כמו שצריך.
התחלנו את הפרוייקט עם צילומי סטודיו לטורניר הראשון מתוך ה-3. יום שישי בערב, מלון הרודס. לא היה חניה במלון וזה ת"א אז גם לא בשום מקום קרוב לכניסה, אז זרקתי את הציוד בלובי ונסעתי לחנות בחניון כיכר אתרים. נסכם את החוויה בחויינה עליתי 600 מדרגות עם טרולי כבד מלא ציוד. היינו אמורים לקבל במלון חדר לטובת הצילומים, אבל בגלל שבת והרבה שבתות חתן לא נשארו חדרים פנויים אז צילמנו בלובי. לא הכי אידיאלי לצילומים. גם מבחינת התנאי תאורה כי אין מספיק תאורה טבעית מה שמפריע למצלמה לפקס, והתאורת סטודיו יצאה מתכתית משהו, וזה גם לא הכי נח למצולמים ולצלמת כי הרבה אנשים מסתובבים שם ליד.
הסטודיו עצמו (רקע, תאורה ושות') זה משהו שאני עושה בערך 30-40 פעמים בשנה אז אני כבר מתורגלת, וגם בהנחיות אמרו לצלם רק חצי גוף אז אפילו לא הייתי צריכה לסחוב איתי רצפה שיעמדו עליה וזה חסך לי קצת התעסקות. ההנחיות גם אמרו שבצילומים עם הכדור – להקפיד שיראו את השם של הספונסר בצורה ישרה. אבל איך שהגיעה הנבחרת הראשונה להצטלם, גילינו בעיה בעייתית מאוד – אין לנו כדורים. כמה טלפונים לאחראים והכדורים נסעו אלינו במיוחד מה-ולודרום והתחלנו. בלו"ז של הצילומים נתנו רבע שעה לכל נבחרת, אבל בתכלס הצילומים לא היו יותר מ-5 דקות. כל שחקן מקבל תמונת פספורט, פוזה אחת עם כדור, ואז תמונה קבוצתית וזהו. אפילו המאמנים לא מצטלמים. היו כמה שכן ביקשו במיוחד להצטלם או שעשו יותר פוזות, ועדיין זה הלך צ'יק צ'ק מה שנתן לי קצת זמן פנוי בין לבין.
ביום הראשון של המשחקים יש טורניר נשים כחלק מהסבב העולמי של פיב"א. לצד נבחרת הנשים של ישראל, עוד כמה נבחרות אירופאיות וגם כמה קבוצות עצמאיות. הגעתי מוקדם, עשיתי הכרות ראשונה עם המתחם, קיבלתי חולצה אדומה שאני אלבש עכשיו שבוע וחצי ותג, ויאללה רבוטה. לפי הלו"ז של המשחקים כל 25 דקות מתחיל משחק, ומכל משחק צריך לשלוח 5-7 תמונות. אני חשבתי שהמשחק יהיה ממש מהיר ויהיה לחוץ מבחינת זמנים, אבל מהר מאוד הבנתי שהמשחק הזה למרות שהוא רק 10 דקות, הוא נמשך הרבה יותר מזה, לרוב לכיוון ה-20 דקות. אז יש מספיק זמן גם לצלם, גם אם רוצים עניינים אחרים כמו אוכל מים ללכת לטפס על הגג לחפש זוויות אחרות וכו'. יחד עם זאת לא יכולתי לקחת הפסקה יותר מדי ארוכה, כי הייתי צריכה להיות תמיד בזמן לתמונה הקבוצתית של תחילת המשחק.
להוציא 5-7 תמונות טובות למשחק לא היה קשה במיוחד, מה שכן היה קשה זה לסנן אחר כך. באיזשהו שלב כבר התחלתי להגביל את עצמי, ברגע שידעתי שיש לי את התמונות שאני רוצה להעביר אז לא צילמתי יותר כדי שלא יהיה סתם תמונות. גם אחר כך במחשב כשבאתי לערוך את התמונות לשליחה, לא עברתי על כולם. בחרתי 10-15 מכל משחק שעליהן עברתי בפוטושופ, ומהשאר התעלמתי. זה גם עניין של יעילות, וגם עניין של זמן כי צריך לשלוח בלייב. עד היום יש לי מאות אם לא אלפי תמונות שצילמתי ואני לא אעבור עליהן יותר וקרוב לודאי שיש שם כמה ממש טובות אבל אין מה לעשות.
צילום של ה-3X3 די שונה מצילום כדורסל רגיל. קודם כל – הכיוון אליו הולכים בתמונות שונה. בגלל שהכדורסל הרבה יותר קצבי ועל סל אחד, יש הרבה יותר כניסות לצבע של השחקנים ומאבקים של שחקן מול שחקן מבמשחק רגיל. אנחנו הולכים יותר על זויות נמוכות שמדגישות אנשים עולים לסל ויותר צילום מתחת לסל מאשר מהצד, כשאתה ממש ממש קרוב לשחקנים (וזז בזמן כדי שלא יתרסקו עלייך). קיצר תמונות שממש גורמות לך להרגיש כאילו אתה בתוך המגרש. בכדורסל רגיל עושים כאלה גם, אבל יש הרבה יותר צילומים 'פתוחים' של התרחשויות יותר רחוקות מהסל.
ובגלל כל מה שאמרתי למעלה, גם הציוד שונה. ברגיל אני לרוב עובדת עם עדשת טלה (טווח רחוק) שמאפשרת לי כיסוי של יותר שטח מבחינת התרחשויות כי המגרש יותר גדול, וגם צילום מאזורים יותר מרחוקים כי המקום שבו אנחנו יושבים במגרש יותר רחוק. ב-3X3 נמצאים הרבה יותר קרוב לאקשן, ממש קרוב לשחקנים, ככה שעם עדשה של טלה יהיה קשה לתפוס אותם בטח בגוף מלא. אז עבדתי עם עדשה יותר רחבה של 24-105 שיותר מתאימה לצילום מקרוב. הבעיה העיקרית של הצילום הייתה שמהחלקים הפתוחים של המתחם הרקע בחלק מהתמונות פשוט נשרף, בעיקר אם הייתה שמש חזקה. אז צריך לנסות 'לתפוס' את ההתרחשות כמה שיותר כשהיא עדיין בתחום שברקע יש את היציעים ופחות את השמיים.
והיה גם את עניין פיב"א. הם ביקשו הרבה תמונות של גוף מלא, והרבה תמונות שמדגישות את הספונסרים. שורה תחתונה – הרבה תמונות שלא הייתי מצלמת ביום יום, חיתוכים קצת מוזרים (נגיד שהשחקנים בצד התמונה ולא באמצע), והרבה יותר מדי תמונות קבוצתיות. כל תחילת משחק יש הצגת שחקנים ואז הקבוצה עומדת לתמונה קבוצתית. וזה לא משנה כמה פעמים כבר צילמתי את הקבוצה הזאת, כל משחק מחדש צריך לעשות את התמונה הקבוצתית. לי הרגיש מאוד מיותר, אבל נהלים זה נהלים. הם גם ביקשו כל יום כמה תמונות פנורמיות, אבל שלא יראו יציעים ריקים… אז את אלה שמרתי למשחקים של ישראל. מה לעשות, מלבד המשחקים של ישראל הטורנירים האלה לא עניינו יותר מדי צופים. כן ראינו לפעמים איזה התארגנות של מונגלים – ישראלים או אוקראינים שבאו לעודד קצת, אבל פרט להם היציעים לרוב היו עם צופים בודדים או עם המשלחות.
היום הראשון עם טורניר הנשים עובר לו בסבבה סה"כ, המשחקים זורמים, אנחנו תוך כדי מנשנשים קרטיבים וסנדוויצ'ונים מה-VIP. כשמתקרבת שעת המשחק של ישראל כמות הקהל עולה בהדרגה. אני מנצלת את זה לעשות את התמונות הפנורמיות שביקשו, וחיפשתי מקום גבוה שיאפשר לי לראות כמה שיותר מהמגרש. אחרי שמיציתי את עניינים היציעים, עליתי לעמדת שידור של ערוץ הספורט. הטיפוס לשם לא קל אבל עובר בשלום והתמונה נחמדה. ישראל אומנם מפסידה, אבל בהמשך הערב גם מנצחת ועולה לשלב השני שנערך יום אחרי. ביום השני של הטורניר יש כבר הרבה פחות משחקים והוא עובר הרבה יותר מהר, כשבסופו של דבר נבחרת גרמניה שהגיעה רק עם 3 שחקניות (מה שאומר שאין לה חילופים כמו לנבחרות אחרות) מנצחת. שזה די מרשים. הגרמניות המאושרות קיבלו כפרס שלט גדול שכתוב עליו WINNERS ויכול להיות שגם צ'ק, אבל לא ראיתי אותו.
אז הטורניר של הנשים אומנם נגמר, אבל היום עוד ארוך. חזרתי למלון, אכלתי צהריים (סוג של, כבר היה 16:30) ונסעתי שוב להרודס לערב נוסף של צילומי סטודיו לקראת הטורניר שיתחיל מחר של האנדר 23. הפעם כבר היה יותר מסודר, גם נתנו לי לחנות בחניה של המלון וגם קיבלנו חדר כך שהכל הלך יותר טוב. הפעם גם עבדתי יותר יעיל ובזמן שהיה לי בין נבחרת לנבחרת כבר ערכתי את התמונות כדי לחסוך לי אחר כך. השחקנים של הטורניר הזה היו חבר'ה יותר צעירים, וגם הצילומים בהתאם. בלי לדעת את השפות הזרות, אפשר להבין מי אמרה 'זה לא הצד הטוב שלי' ומי ביקשה תמונה חוזרת. הנבחרות הישראליות עשו קצת צחוקים ובלאגן, והנבחרת היוונית בכלל שמה מוזיקה ועשתה שמח.
ב-3 ימים הבאים נערך הטורניר הנ"ל. זה בעצם כל יום טורניר בפני עצמו, אחד לגברים אחד לנשים, שבסוף היום יש מנצחת שצוברת נקודות דירוג. בכל טורניר 5 נבחרות בסה"כ והשיטה היתה קצת מוזרה כשיש תחלופה של הנבחרות שמולם משחקים מדי יום. אחרי שקודם צילמתי כאמור טורניר נשים, פתאום במשחק הראשון של הגברים ראיתי הבדל משמעותי בקצב, בפיזיות ובאגרסיביות לאורך המשחק. ציפיתי גם ליותר דאנקים אבל לא היה יותר מדי, לפחות הישראלים תרמו קצת בקטע הזה.
אין יותר מדי מה לכתוב על הטורניר הזה – הצילומים לא השתנו יותר מדי והשגרה שלי המשיכה דומה כמו בהתחלה. קצת מצלמים, קצת שולחים. קצת הולכים לנשנש מה-VIP. גם הפעם, ברגע שמתקרבים המשחקים של ישראל יש עליה בכמות הקהל שמוסיפה לאווירה, ומאפשרת צילומי מתחם 'מלא'. נבחרת הגברים של ישראל עשתה חיל בטורניר, העפילה לשני גמרים ועוד פעם סיימה במקום השלישי. האיטלקיות שזכו באחד הימים בטורניר, משום מה החליטו שהם מחליפות בגדים אחרי המשחק שלהן לפני הטקס, אז זה יצר סיטואציה משעשעת שהן מחליפות בגדים ביציע בהילוך מהיר. ואחר כך זה קרה עוד פעם… אז סיכמנו שהאיטלקיות פשוט לא אוהבות ללבוש מכנסי כדורסל.
מה שכן היה מעניין – זה השופטים. מי ששפט אלו בעצם שופטים שבאו ארצה בשביל הקורס של פיב"א לשופטי 3X3, והטורניר היה הבחינה המעשית שלהם. יסמינה ששפטה בטורניר נשים גם העבירה להם את הקורס הזה ובחנה אותם. אחד הגמרים שישראל העפילה אליו היה ממש צמוד ונגמר בצורה דרמטית, עם נקודה מהקו אחרי שריקה לעברה ממש לקראת הסיום. אז באוטובוס חזרה למלון זה היה הדיון – היה או לא היה. היה.
באחד הימים כשהיה לי קצת זמן פנוי עשיתי טיול לגג של ה-ולודרום, לחפש עוד זויות מעניינות מלמעלה. לא פשוט לעלות לשם, והכל מלא אבק וצריך ללכת בזהירות בין הקורות של הקונסטרוקציה למעלה. חיפשתי זוית שתראה ממש את כל המתחם מלמעלה אבל היו הרבה הפרעות בדרך בגלל המבנה של הגג והגשר תאורה ששמו מסביב למגרש, אז מצאתי כמה אחרות נחמדות ותמונה אחת שממש אהבתי. היה גם סוג של גשר ממש מעל הסל שאפשר צילום ממש מעלה המגרש, אבל לא היה נח לצלם ממנו כי היית צריך ממש להטות את הגוף לכיוון החוצה כדי לצלם וזה יכול להיות מסוכן, אז צילמתי קצת וחזרתי למטה.
אז עוד טורניר הסתיים לו, ועכשיו לחלק העיקרי – מוקדמות אליפות אירופה. הפעם נוסעים לעשות צילומי סטודיו במלון סיטי טאואר ת"א, שנמצא בכלל בר"ג. 23 נבחרות השתתפו במוקדמות, מה שאומר לו"ז ארוך מאוד של צילומים. הבעיה העיקרית הייתה שהרבה נחיתות התעכבו, וכך גם הנבחרות. אז היו כמה נבחרות שהגיעו ביחד, היו כאלו שהגיעו ממש מאוחר והיו כאלו שגם לא הגיעו בכלל. בין לבין הגיעו אליי לחדר צילומים בערך כל האנשים שחיפשו את הישיבה הטכנית ולא מצאו אותה. שזה מעניין כי אותו הדבר קרה גם בהרודס. יצאתי משם רק ב-23:30, ועד שהגעתי למלון כבר איזה 12 ולך תמצא חניה ביום חמישי בלילה ליד נמל ת"א… למחרת בבוקר גם הייתי צריכה לחזור למלון לסיים לצלם את הנבחרות שהגיעו מאוחר יום קודם. לפחות הרווחתי ארוחת בוקר נחמדה ביותר במלון ההוא.
סיימתי במלון, התקפלתי ונסעתי לולודרום לקראת היום הכי ארוך שהיה לנו עד כה באליפות, עם לו"ז עצבני עד 22:00. לקראת המוקדמות שידרגו את היציע לצופים בעוד שתי שורות של מושבים, והוסיפו עוד יציעים גם מתחת לסל, החלטה חכמה לאור כמות הקהל שתגיע בהמשך. אוקראיני אחד פטריוט במיוחד עמד ביציע כבר מהבוקר, ונשאר ממש עד למשחק האחרון של הערב לעודד. כמו בימים הקודמים – לקראת המשחקים של ישראל היציעים כבר די מלאים. שתי הנבחרות שלנו מציגות יכולת טובה ומנצחות, והקהל מתפזר עד למשחק הנוסף של נבחרת הגברים בערב שגם אותו הנבחרת מנצחת לצד התלהבות הקהל. עוברים עוד כמה משחקים, והיום הארוך הזה מסתיים, לא לפני שפינקו אותנו בעוגות גבינה נחמדות לקראת שבועות. בהחלט היה טעים. מזל שבאתי עם האוטו הפעם, כי ההסעה של השופטים ברחה לרופא שגם היה במלון שלנו אז הסעתי אותו לשם.
והנה הגיע היום האחרון. 13 משחקים אחרונים ואפשר להתקפל ולחזור הביתה, ולא לראות יותר כדורסל 3X3 לכמה שנים טובות. ואני ממש לא היחידה שמגיעה עם פרצוף מחוק ורצון עז לסיים אתה הטורניר הזה. למרות שלא היה משחק של הנבחרת שלנו, אפשר היה לראות יותר קהל מהרגיל בבוקר, אולי אנשים שבאו לתפוס מקום אחרי העומס שהיה ביום שישי, אולי סתם משפחות שחיפשו להעביר את הזמן. האוקראיני הפטריוט מאתמול התייצב שוב מוקדם, והפעם הגיע עם כמה חברים גם. צלם חובב נחמד בא ושאל אותי קצת על הצילום, ומפגשים כאלה תמיד מחזירים אותי איזה 15 שנים אחורה לתקופה שאני הייתי הולכת לצלמים ושואלת אותם מה הם עושים. עד היום זה לדעתי הדרך הכי טובה ללמוד.
בימים הקודמים נבחרות שניצחו במשחק חילקו קצת כיפים, חלק התחבקו, אלו שניצחו בטורניר גם שיחררו איזה 'יש' למצלמה. אבל היום אנחנו במאני טיים במאבק על הכניסה לאליפות אירופה, ואפשר לתפוס הרבה יותר תמונות של רגשות, אנרגיות ולא מעט צעקות שמחה. גם המאבקים על הפרקט עצמם מעלים רמה. בצהריים כשהמשחק של ישראל מתקרב היציעים כבר מלאים, ואוהדים שאין להם מקום נשלחים לעמוד מאחורי היציעים על משטח הרכיבה של האופניים. הדביל התורן שהגיע מאוחר ולא מצא מקום וניסה לקחת את הכיסא שלי ("אבל את מצלמת את לא צריכה") נופנף במהרה גם על ידי האנשים שישבו לידי.
הנבחרת מראה משחק נהדר ומנצחת, וכרגע נמצאת מרחק ניצחון אחד מעליה לאליפות אירופה. קצת אחריה עולה נבחרת הנשים, אבל לא מצליחה להתמודד עם נבחרת הולנד החזקה ומודחת בשלב רבע הגמר. עוד איזה שעתיים עוברות, ולישראל יש את המשחק הקובע מול בריטניה על העליה לאליפות אירופה. משום מה היציעים היו פחות מלאים מהבוקר, אבל עדיין הייתה אווירה טובה. המשחק עצמו היה קשוח, צמוד והפכפך, והסתיים בניצחון גדול של ישראל והקהל בטירוף. Mission accomplish. אחרי שהחגיגות של ישראל הסתיימו, נשארו עוד 2 משחקים ועוד 2 נבחרות העפילו לאליפות. טקס סיום בו חולקו כרטיסי טיסה לאליפות, בחירת מצטיינים, תמונות לכל מי שעוד היה במקום ורצה, וזהו. מקפלת את המצלמה פעם אחרונה לפרוייקט הזה, ונפרדת מהולודרום. ארוחת ערב חגיגית במלון במיוחד לכבוד שבועות (אחלה עוגות, אחלה לחמים) וגם ממנו נפרדנו ואפשר לצאת צפונה חזרה הביתה.
אלו היו 9 ימים ארוכים וקשים עם המון עבודה, אבל התנאים הטובים מסביב הקלו על העניין והיה ארגון טוב מאוד.
