כשהמכביה מגיעה לארץ, זה תמיד הזדמנות טובה ללכת לראות ענפי ספורט שלא יצא לי לראות עד היום. במכביה הקודמת ראית את משחק הקריקט הראשון שלי, ובמכביה הנוכחית התכנון היה ללכת לראות הוקי בפעם הראשונה. אז גררתי איתי חברה מהקיבוץ ועלינו לירושלים לארנה שבד"כ מארחת משחקי כדורסל והפעם עברה הסבה למגרש הוקי.
לא היה יותר מדי קהל, כך שלא היה לנו בעיות מבחינת חניה ופרט למשחק הגמר לא מכרו בכלל כרטיסים למשחקים. בכל יום היו כמה משחקים אחד אחרי השני, והיה אפשר פשוט להגיע לתפוס מקום ביציע ולראות מה שבדיוק משוחק. אנחנו הגענו בערך שעה לפני המשחק של נבחרת ישראל נגד קנדה, ואחרי התלהבות ראשונית מהזירה שהקימו התחלנו לטייל כשהמטרה היא להגיע למטה לזירה עצמה. אחרי מעבר דרך כמה גרמי מדרגות וכמה דלתות שלא היו נעולות ולא היה שום אבטחה באזור, הגעתי למטה לאזור המזכירות. סדרן מהיציע צעק לי מלמעלה מה אני עושה שם ("מצלמת"), ולאחר מכן שאל אם יש לי תעודה. לא היה לי קרדיטציה למכביה, אז הראתי לו את תעודת העיתונאי שלי והוא התקדם הלאה. קרוב לודאי שגם אם הייתי מראה לו תעודת ספרייה הוא לא באמת היה רואה משהו מאיפה שהוא עמד והתוצאה הייתה זהה.
חברה שלי עלתה חזרה ליציע, ואני נשארתי למטה והתחלתי לתכנן את הצילומים. מגרש ההוקי מוקף בלוחות פלסטיק קשיחים, וזה מאוד לא נח לצלם דרכם כי יש השתקפויות, לכלוכים והתמונות יוצאות עם סוג של צבעים עכורים מהמצלמה. חשבתי שאולי יהיה איזה פתח או חלון שדרכו נוכל לצלם (כמו שיש בזירות הוקי אמיתיות) אבל לא היה. ראיתי צלם אחר שהגיע ערוך לכך עם סוג של גומי ששמים מסביב לעדשה ואמור למנוע השתקפויות. זוכרת שראיתי כאלה באינטרנט אבל אף פעם לא היה לי צורך בכזה, אבל אולי בעתיד אם ייזדמן לי שוב הוקי אשקול לקנות.
באופן לא ממש מפתיע, באולם היה קור אימים. ענייני קרח וכאלה. אני יצאתי נעל ולא הבאתי לי משהו ארוך, אבל לקראת תחילת המשחק אמריקאי חביב שהיה אחראי על משהו והסתובב למטה הביא לי מעיל דובון שהיה ענקי עליי אבל עשה את העבודה וחימם אותי. היה גם קנדי שהסתובב שם וצילם קצת בטלפון, וכששאלתי אותו אם יש לנבחרת קנדה למכביה שחקנים ב-NHL (ליגת ההוקי הבכירה בארה"ב) הוא ציחקק ואמר שלא ושאפשר לראות לפי הרמה. אמרתי לו שזה המשחק הראשון שלי ואין לי מושג מה הרמה פה. הוא אמר שבמשחק אמיתי המהירויות יהיו הרבה יותר גבוהות וזה נשמע לי הגיוני כי המשחק היה די איטי. אבל עדיין היה נחמד.
כשהנבחרות עלו לחימום הצלם השני גם עלה לזירה וצילם קצת מבפנים. אני ויתרתי כי הנחתי שאני אחליק ואפול באיזשהו שלב, אבל כן הצלחתי לצלם מהכניסה לזירה (כלומר לא דרך הזכוכיות) ומן הסתם התמונות משם היו יותר איכותיות. לקראת תחילת המשחק הכניסה הזאת כבר תיסגר כדי להגן על האנשים שהיו שם כי דיסקיות עפות מהר ולפעמים גם שחקנים מתנגשים אחד בשני ובקירות הזירה. בשלב הזה ביציעים כבר היו כמה עשרות אוהדים – איזה 10 ילדים שעודדו כל מה שזז בין אם זה ישראל, קנדה או שמות רנדומליים אחרים, ובמהלך המשחק גם צעקו כל מיני הערות בלי באמת לדעת את החוקים, ועוד כמה עשרות אוהדים של נבחרת קנדה חמושים בחולצות הוקי.
המשחק התחיל, ואני חיפשתי לעצמי לוח נקי יחסית לצלם דרכו. גם מהלוחות הנקיים התמונות עדיין לא הכי איכותיות, וגם מכל לוח היה זויות מוגבלות לצילום. די מהר ראיתי שהקנדים שולטים במשחק וישראל לא ממש בעניינים, אז ניסיתי להתמקד בצד שלהם. התמונות היו בסדר סה"כ, צילמתי את השליש הראשון משם. בין שליש לשליש יש הפסקה של 20 דקות שבמהלכה עוברים על הזירה עם מפלסת שלג או משהו כזה, ואני ניצלתי זאת לעלות חזרה למעלה. לצערי גם נאלצתי להיפרד מהמעיל.
בשליש השני של המשחק צילמתי מהאזור שמאחורי השער. הייתה שם רשת להגן על הקהל מדיסקיות מעופפות, אבל באופן מפתיע היא הפריעה לי הרבה פחות מהפלסטיק למטה וכמעט ולא ראו אותה כשצילמתי דרכה (עניין של עומק שדה). זאת אומנם לא זוית אידיאלית כי לרוב ספורט עדיף לצלם מגובה העניים של הספורטאים, אבל התמונות היו הרבה יותר איכותיות משם ובסופו של דבר אהבתי יותר תמונות מהזוית הזאת מאשר מלמטה. הזוית לא הייתה גבוה במיוחד והיו תמונות נחמדות. אחרי שסיימתי עם הצילומים משם, עליתי לקומה הכי עליונה ביציע לנסות לעשות איזה צילום של מעוף הציפור. היו לי כמה ויז'נים בראש אבל לצערי הם לא יצעו לפועל. שם הרשת כבר יותר הפריעה אז הלכתי לצלם מהצד ולא הצלחתי לצלם משהו מעניין במיוחד. תוך כדי כך הקור כבר היה מוגזם עבורי, והחלטנו לסיים את ההוקי להיום. אה וקנדה ניצחו כי הם היו הרבה יותר טובים.
אז אחרי שעצרנו לקנות משהו להתחמם בארומה, יצאנו מירושלים והתחלנו לרדת לכיוון צפון כשבדרך עצרנו בקיבוץ גזר שם נערך טורניר הסופטבול. סופטבול זה ענף שהוא בעיקרון בייסבול, רק עם כדור יותר גדול, הגשות אחרות ופחות משתתפים. בייסבול יצא לי לראות לא מעט בטלוויזיה והיה נחמד אז אמרתי ננסה גם את זה. כמו בהוקי, אין כרטיסים, ואנשים פשוט מגיעים מתי שרוצים ורואים מה שרץ. בקיבוץ גזר הוקמה זירת סופטבול מרשימה במיוחד, ממש מגרש ייעודי למשחק ולא משהו שהוסב במיוחד למכביה. שלט גדול של 'לחניה' קידם את פנינו ושלח אותנו לחניית עפר (עם נקודת תצפית על המגרש), וכמובן 10 דקות אחר כך כשהגענו לכניסה ראינו שהיו יותר מדי חניות פנויות ממש בכניסה למגרש וסתם הלכנו ברגל.
במגרש אפשר היה להרגיש את האווירה הקיבוצית, עם הרבה מקומיים שבאו לראות את הטורניר וילדים שחבטו בכדורים מסביב. לצד יציע ספסלים סטנדרטי גם היו שולחנות פיקניק, נדנדות וספות סתלבט. שלט קיר גדול קרא יאללה הפועל גזר, כשהסמל של קבוצת הסופטבול המקומית היה לא אחר מאשר גבר חובט עם… גזר. זה ממש שיעשע אותי אז כמובן שקניתי חולצה של הפועל גזר בחנות המזכרות \ קיוסק המקומית. בנוסף לקיוסק היו גם שני פודטראקים ומתחם קטן לאימון חבטות, מוקף רשת מכל הכיוונים שהכדורים לא יעופו.
גם הפעם אנחנו מגיעים שעה בערך לפני שיש איזה משחק, אז סתם חיפשנו צל וחיכינו. המשחק שראינו היה בין נבחרת מקסיקו לבין נבחרת צרפת, שבהמשך התברר כחבורה ישראלית שמישהו ליד זרק שהם מנתניה אבל יכול להיות שזה היה סתם בשביל הבדיחה. ספויילר – היה מאוד מבאס לצלם את הסופטבול. אומנם היו כמה תמונות יפות, אבל סה"כ לא הייתי מרוצה והיו הרבה מאוד קשיים בגלל אופי המשחק והרמה שלו, ולצערי גם לא ממש נהנתי מהמשחק עצמו.
לפני שנכנסתי למגרש לצלם פניתי למישהי שנראתה כמו האחראית במקום (ובאמת הייתה האחראית במקום), והיא פשוט אמרה לי להיזהר ולשלוח לה את התמונות אחר כך. בהתחלה הלכתי לעמוד מעבר לגבולות המגרש, עם הפנים לכיוון החובט. זה היה גרוע מאוד כי זה היה סופר רחוק, אז התחלתי אט אט להתקדם לכיוון האזור שבו חובטים. האחראית אמרה לי להיזהר שלא יעוף עליי כדור, אני אמרתי לה בתגובה שבנתיים אף אחד פה עוד לא באמת הצליח לחבוט בכלום… הרמה במשחק הייתה מאוד מאוד נמוכה, בעיקר בצד של הצרפתים שלדעתי לא הצליחו לחבוט בכדור אחד בכל הזמן שהייתי שם. כשהתקרבתי לשם, אז כמובן השתנתה לי הזווית ואומנם הייתי קרובה לחובט, אבל מהצד שלו כך שגם זה לא היה אידיאלי.
אז אומנם בהתחלה רציתי לצלם אנשים חובטים (סופטבול, דהההה), אבל כמו שרשמתי למעלה זה לא בדיוק עבד. גם כשמישהו כבר כן הצליח לחבוט זה לא ממש מצטלם יפה, ועל כל חבטה כזאת יש לך אחר כך איזה 10 תמונות של לפני ואחרי שצריך למחוק כי עובדים עם הצילום הרציף. הדבר הבא שרציתי לצלם הוא אנשים רצים לבסיסים ומעיפים חול. גם זה לא בדיוק היה, כי כמו שאמרתי אנשים לא חבטו אז הם גם לא רצו, ולצערי גם היו כמה פעמים שכן עף חול אבל התפספס לי. זה קורה לפעמים כשמצלמים, מן מצב כזה שאתה רואה את הסיטואציה אבל ממשיך לראות אותה בעיניים ולא דרך המצלמה ואז מתבאס. בין הסיבובים השונים במשחק (כשהקבוצות החליפו בין זאת שחובטת לזאת שפוסלת) היה קצת הזדמנויות לצלם אותם מתמסרים אבל גם לא משהו אטרקטיבי במיוחד לצילום.
זוית נוספת שניסיתי הייתה מאחורי האזור של החובט, ומאחורי הגדר כי שם כבר היה מוגזם לעמוד בתוך המגרש. כמו בהוקי, גם כאן עם שימוש נכון בעומק שדה הגדר בקושי הפריעה והצלחתי לעשות כמה קלוזאפים נחמדים. סגנון הזריקה בסופטבול שונה מהבייסבול וזה מצטלם הרבה פחות יפה וזה די ביאס אותי. הצלחתי לעשות גם כמה תמונות נחמדות של החובטים, אבל זה כאמור מאחורי הגב. כאן החלטנו לחתוך כי גם לא היה מעניין אפילו לראות את המשחק. לפחות הנסיעה הביתה הייתה קלה ובלי פקקים.
