אוהבים נינג'ה ישראל? גם אני. רק בלי הקטע של החפירות והעוד קצת חפירות וגם כמה סיפורים עצובים. אז נסעתי לצלם את אליפות ישראל בטיפוס. זה כמובן לא אותו דבר, אבל זה גם מאוד מרשים לראות את האנשים מטפסים על הקירות. אף פעם לא הייתי בתחרות כזאת, אז די הסתקרנתי לראות. היה לי חשש שצילום מהקרקע לא יתן זוויות טובות, אבל בסופו של דבר יצאו אחלה תמונות. נגיע אליהן בהמשך.
אז יום רביעי, נסיעה מוקדמת בבוקר למרכז פרס בחולון. אני כבר מכירה היטב את המתחם מאירועים קודמים שהתקיימו בו, בעיקר התעמלות אומנותית, כדורסל, וגם שיחררו שם פעם קוף שהייתי צריכה לרדוף אחריו. אבל זאת פעם ראשונה שאני מבקרת ברוקיז – מתחם הטיפוס הענק שיש שם. הכניסה הראשית נראית כמו עוד כניסה שגרתית לבניין, אבל ברגע שיוצאים החוצה לאזור שבו גם מטפסים – רואים את הקיר על שלל מסלוליו ואחיזותיו. וזה נראה מאוד גבוה ומאוד לא קל לטיפוס. הקיר מורכב מהרבה מסלולים, כל מסלול האבנים צבועות בצבע אחר כדי לסמן למתמודדים לאן הם צריכים להעלות, וגם יש סימונים של נקודת ההתחלה והסיום.
בכניסה למתחם כמובן בדיקת חום והצהרת בריאות, ולאחר מכן אנשים נחמדים מההתאחדות הישראלית נתנו לי חולצת צוות ותדרוך קצר על מה מו מי. בקצרה – מותר להסתובב בכל מתחם, להיזהר מכבלי האבטחה ומאנשים שנופלים מהקיר, ולא להסתיר לשופטים. אה ואם את רוצה יש סנדוויצ'ים. כבר טוב.
היתה לי בערך חצי שעה לשרוף עד שיתחילו לטפס, אז הסתובבתי קצת. בקומה העליונה יש מין מתחם אימונים וחימום, עם כמה עשרות בני נוער שעושים מתיחות ומטפסים על קירות קצרים. לקראת תחילת התחרות עשו להם תדרוך על הכללים, הניקוד וכו'. באזור של הטיפוס, חוץ מהקיר, היתה גם עמדת די ג'י שדאגה למוזיקה טובה ברקע, שולחן עם מלא ניירת של ניהול האליפות, וכל מיני מתמודדים שבאו לבדוק את הקיר ולתכנן איך הם מטפסים עליו. מעבר לגדר של המתחם נפתח יציע צופים \ הורים מאולתר. קורונה וזה, אסור להכניס יותר מדי אנשים.
אז למקרה שאף פעם לא הייתם בתחרות טיפוס – הנה 60 שניות על איך זה עובד מינוס פלוס. יש 3 סוגים של טיפוס, אנחנו היום מתמקדים ב'הובלה' שזה הקירות הגבוהים. האליפות מחולקת למספר קטגוריות, בוגרים, נוער, חובבים וכו', לכל קטגוריה יש קיר אחר שצריך לטפס עליו בהתאם לרמה. כל מתמודד בתורו מקבל נסיון אחד לעלות כמה שיותר גבוה בקיר. נסיון אחד בלבד – מרגע שהרמת רגליים מהריצפה. גם אם נפלת שניה אחרי שעלית, זהו זה נגמר. והיה ילד אחד שראיתי שזה קרה לו והוא תפס את הראש חזק אחר כך. בשלב המוקדמות הם מטפסים על שני קירות שונים, עושים חישוב של הניקוד ו-8 הראשונים עולים לגמר. לכל קיר יש 2 שופטים שרושמים את הנקודה הכי גבוהה אליה הגיע המתמודד לפי מפה שהם קיבלו, והם רושמים את הניקוד.
התחרות התחילה והמתמודדים החלו לטפס אחד אחרי השני. במקצי הגמר למתמודדים אסור להסתובב למטה כדי שלא יראו את הקיר לפני שעולים, אבל במוקדמות זה לא קורה, אז הם היו למטה ותכננו את המסלולים. הרבה ידיים מנתחות באוויר וכזה. כל מתחרה שעולה קשור בחבל למאבטח למטה, ככה שכשהוא נופל הבחור למטה מפעיל משקל ובולם אותו. כמובן שיש אבטחה גם לאורך המסלול כשכל כמה אחיזות צריך לתפוס את החבל בקליפר. קטע מעניין שראיתי – יש שני מאבטחים על כל מסלול, כל פעם אחד מאבטח והשני בנתיים קושר את עצמו \ משחרר את עצמו ממטפס, כדי לחסוך זמן לתחרות.
לצלם טיפוס זה לא קל. המטפסים מהר מאוד עולים למעלה ואז צריך להחזיק את המצלמה גבוה ועם ציוד כבד ופציעות שונות ביד (כי אני כישרון) זה מאתגר, אבל מסתדרים. הטיפוס מצטלם מאוד יפה, כשמוצאים את הזווית הנכונה. אם סתם עומדים למטה, אז מצלמים רק גב וקיר, אבל אם עומדים בנקודות שבהן הקיר בשיפוע ומכוונים נכון – אפשר לתפוס פנים מתאמצות, ידיים שאוחזות חזק בקצות האצבעות, כבלים שמושחלים בזוויות מעניינות ועוד. המטפסים תולים את עצמם בזויות אתלטיות וזה תמיד משהו שנראה יפה, והצבעוניות של הקיר גם תורמת. השמים הבהירים שהיו באותו יום קצת הרסו את הרקע כשנשרפו, אז אני העדפתי שהרקע יהיה פשוט חלק אחר בקיר.
מחוץ למתחם היה איזה בניין שמעליו היה אפשר לעמוד ולהשקיף על הקיר. מבחינת הגובה שלו זה אפשר לצלם את המתמודדים לא מהריצפה אלא מהגובה שלהם, אבל הוא היה רחוק אז היה צורך בעדשות עם מרחק גבוה. לקחתי איתי את העדשה השמנה שלי שהיא למקרים האלה, ועליתי לשם. היה שם חם בטירוף ולא היה צל, והיה לי קשה להחזיק את המצלמה כי העדשה שמנה, אז עשיתי משם כמה תמונות וירדתי חזרה למטה. זוית נחמדה אבל לא מספיק בשביל לסבול.
אופציה שלישית ולדעתי הכי טובה – היא כמובן לצלם מהקיר. ככה אתה רוצה את המתמודדים בדרך למעלה, אתה יכול להיות הכי קרוב אליהם וכמובן לצלם פנים והתמתחויות אתלטיות לכיוון שלך. אבל זה אפשרי רק למי שיודע לטפס, שיודע לטפס עם ציוד כבד עליו, ושגם יודע להחזיק את עצמו עם הציוד הכבד שלו למעלה. היו כמה כאלו, כל הכבוד להם על הצילום משם.
אז התחרות התקיימה לה שלושה ימים, אני הייתי בבוקר של היום הראשון כי לצערי זה כל מה שהלו"ז איפשר לי. לא ראיתי את המתחרים החזקים שרואים בנינג'ה, אבל גם לראות את הקטגוריות של הצעירים היה נחמד מאוד. הייתה אוירה טובה, היה כיף לצלם וגם היו אחלה תמונות, אבל נאלצתי לזוז לעבודה (משחק כדורסל אם תהיתם). חבר'ה נחמדים מהתאחדות הטיפוס, ארגון טוב, בטוח שבאליפות הבאה אגיע שוב.
