שבת בבוקר, יום יפה, קיבוץ יזרעאל (שבשביל לבלבל את האיראנים שייך למועצה אזורית גלבוע ולא לעמק יזרעאל) מארח את המשחק השני בסדרת גמר הפלייאוף על אליפות המדינה ברוגבי. מועדון רוגבי יזרעאל נגד אס"א ת"א, הראשונים פייבוריטים ברורים אחרי שניצחו בצורה חד צדדית את המשחק הראשון, מקווים להשלים את העבודה מול הקהל הביתי. מסתבר שהרוגבי בקיבוץ מאוד חזק, וגם אצל הקיבוצים שמסביב, ומחלקת הנוער המקומית מונה הרבה מאוד ילדים.
אם שמים בוייז מגרש רוגבי יזרעאל, מגיעים לדרך שטח עם לא מעט צמחייה שמקיפה את הקיבוץ ולוקחת אותך למגרש. לי הירידה לדרך הזאת לא נראתה כמו הדרך הנכונה (ולא הייתי עם ג'יפ אז לא רציתי לבדוק מה קורה אם אני נתקעת בדרך כזאת עם אוטו של הקיבוץ בשבת), אז נכנסתי לקיבוץ עצמו וחיפשתי דרכים חליפיות. בקיבוץ בשבת בבוקר אין יותר את מי לשאול איך להגיע, אבל ראיתי לפי המפה איפה בערך נמצא המגרש ובסופו של דבר גם הצלחתי להגיע לחניה פנימית לא רחוק ממנו. משם כבר הצטרפתי לשיירת האנשים שעשו דרכם אל המשחק.
כמה מאות מטרים של דרך שטח הפרידו בין החניה ה"רשמית" של הארוע, ובין הכניסה עצמה למגרש. בדרך הייתה צריך להימנע משלוליות ולנסות לתפוס כמה שפחות בוץ, כשלצידי הדרך חנו רכבים שגם מהם היית צריך להימנע. לפחות כשהגענו למגרש, הדשא היה יעיל בניקוי הבוץ מהנעליים. אומנם היה יום יפה באותו יום, אבל המיקום של המגרש זימן לנו המון רוחות והיה ממש ממש קר, ואז קלטתי שחוץ ממני כולם עם פוטרים ומעילים, והם כנראה כבר מכירים את העניין הזה פה.
את מגרש הרוגבי של הקיבוץ חנכו לא מזמן, ולדעתי עשו שם יופי של עבודה. לצד העובדה שמדובר בכר דשא שמשקיף על כל העמק מסביב, ארגנו גם יציעים לאוהדים ואחת מרפסת VIP, עמדות שידור, אוהלי ארגון למינהם וכמובן שהיה גם דוכני אוכל ומכירות של מזכרות. רק דבר אחד היה חסר – לוח תוצאות ושעון. כאילו היה לוח תוצאות, אבל הוא היה קטן ורק אם עמדת ממש לידו יכולת לדעת כמה כמה… בטח לא אם היית ביציע או בצד השני של המגרש. כמה מאות צופים היו בארוע, לא מעט ילדים שראית שהם מקומיים לפי זה שהם הלכו יחפים ולא מעט מבוגרים שראית שהם מקומיים לפי זה שהם הגיעו עם הקלנועיות והקלאבקרים.
הגעתי יחסית מאוחר והמשחק כבר היה בעיצומו, אז ניגשתי למישהו שנראה קשור לעניין ושאלתי אותו מה הדקה וכמה כמה. הוא אמר לי שאנחנו במחצית השניה ויש בערך עוד 20 דקות, ושכדאי שאני אלך לצלם מהצד השני כי בצד הזה לא יהיו יותר מדי התרחשויות. בתרגום חופשי – הקבוצה שתוקפת לפה לא תעבור את החצי. אז עשיתי מה שהוא אמר ועברתי צד, כשאני עוברת תוך כדי גם דרך הספסלים של הקבוצות. מגרש רוגבי הוא ארוך מאוד אגב, ויש הרבה ללכת לצד השני.
האיש הנחמד צדק – בצד השני הייתה הרבה התרחשות, וגם כל הצלמים היו שם. רוגבי ענף שמצטלם יפה, בעיקר המאבקים להפיל את השחקנים של הצד השני לדשא. כמעט בכל תמונה רואים על הפנים מאמץ או קושי, ולא קשה לתפוס תמונות טובות. הבעיה הייתה המרחק. המגרש לא רק ארוך, הוא גם רחב, ומרבית ההתרחשויות היו די רחוקות מאיפה שעמדתי. אבל לפחות אפשר היה לזוז ממקום למקום. בכדורגל נגיד אנחנו לרוב יושבים בנקודה אחת ואסור לטייל על הקווים כשהמשחק רץ. אני מניחה שגם במשחקי רוגבי "אמיתיים" אסור, אבל פה זה היה יותר חופשי ויכולנו לזוז מצד לצד על קו הרוחב כדי להגיע יותר קרוב להתרחשויות. וזזנו הרבה…
אז המשחק מתקדם לו, צילומים נחמדים, מנסה לשכוח שקר לי, ולקראת הסיום גם עוברת צד כדי שבכל זאת יהיה לי קצת תמונות גם של הקבוצה השניה. עברתי בתיזמון טוב כי הם דווקא עשו כמה התקפות נחמדות אז היה לי תמונות גם שלהם, אבל זה לא באמת עזר להם. יזרעאל המארחת הביסה אותם גם במשחק הזה, וזכתה באליפות. הקהל לא פורץ למגרש, כי לא היו גדרות או משהו שימנע מהם להגיע לשם, אבל כן נכנס לשם בהמוניות וחוגג עם השחקנים. לקח איזה חצי שעה עד שהם הצליחו לסדר את הקבוצות והשחקנים כדי שיהיה גם טקס של מדליות והנפת הגביע (לא היתה צלחת), ואז כמובן עוד קצת חגיגות, שמפניה וזהו. כאילו מבחינתי, אני חתכתי, הם יש לי הרגשה חגגו שם עוד כמה שעות טובות. הצטרפתי לשיירת האנשים שעשו את דרכם דרך הבוץ והרכבים חזרה לחניות, ויאללה הביתה. היה ארוע נחמד מאוד ומאורגן כמו שצריך.
