החיים בתור צלמת
בוועד הפראלימפי הישראלי
אחרי שב-2020 זכיתי לצלם את המשחקים הפראלימפיים בטוקיו עבור הוועד הפראלימפי הישראלי, באוגוסט אשתקד זכיתי לעשות זאת שוב – הפעם בפריז 2024. המעבר מטוקיו לפריז היה מיוחד וטבעי. רציתי לצלם קמפיין נוסף, והרגשתי שגם מבחינת האנשים בוועד האולימפי התחושה זהה – הם רצו שאהיה שם.
הפעם מבחינת צוות צילום זה היה רק אני וקרן איזיקסון, מנהלת הדיגיטל והצלמת הראשית של הוועד. כחלק מההערכות למשחקים היא גם הסבירה לי שהיא מעדיפה שאני אקח את רוב האירועים המרכזיים והמדליות, כדי שהיא תוכל להיות פנויה לתפעל את הרשתות החברתיות של הוועד.
אני כמובן לא הייתה לי בעיה, זה תמיד נחמד לצלם עוד הישג ועוד מדליה ולהיות שם ברגעי השיא, ובלי קשר מראש אמרתי לקרן שאני שם למה שהם צריכים. לקחתי את זה גם כמחמאה שסומכים עליי שאני אעשה את העבודה כמו שצריך, כי בכל זאת יש פה אחריות. הוועד בונה על התמונות האלו כדי להפיץ אותן הלאה לתקשורת, צריך גם להעביר אותן במהירות ולהיות ערניים לא לפספס משהו חשוב.
יש פה גם קצת עומס, כי ברוך השם היה לנו לא מעט מועמדים למדליה ולא מעט ארועים שהיו במקביל או בזמנים קרובים. המשלחת הישראלית נתנה עבודה ושלחה אותנו מאירוע לאירוע, משיא לשיא, מפודיום לפודיום. לפעמים קרו דברים במקביל או בסמיכות רבה, כך שרצנו לא מעט, אז גם הפן הפיזי שיחק פה תפקיד משמעותי.
אנחנו בצוות המדיה של הוועד, תפקידינו הוא לחשוף כמה שיותר את ההישגים של הספורטאים הישראלים, ולתת את הבמה גם לספורטאים שלא חזרו עם מדליות. המשחקים הפראלימפיים (משחקים אולימפיים לבעלי מוגבלויות), באופן טבעי, פחות מתוקשרים מהמשחקים האולימפיים, ומקבלים פחות חשיפה לציבור. מטרת העל שלנו היא שלכל מי שחפץ בכך – גופי תקשורת, גופים ציבוריים ואחרים או הציבור הרחב – יהיה את המידע זמין ונגיש. במידע הזה כלולות כמובן תמונות שמתמקדות בעיקר במשלחת הישראלית. הן חינמיות, איכותיות וזמינות באופן מיידי בכל זמן ובכל מקום.
את לוח הזמנים של העבודה ומי תצלם איזה אירוע קבענו קרן ואני לרוב בערב שלפני. שילוב של הערכות לגבי סיכויים לזכייה במדליה, ספורטאים שעדיין לא צילמנו, ענפים שהתחרויות בהם מתרחשים במקביל וזמנים ומרחקים של נסיעה ממקום למקום.
אני מניחה שיש לא מעט אנשים שחושבים שעבודה בחו”ל זה כיף ושהם היו שמחים להתחלף איתי. בעיקרון, הם צודקים. לטייל בעולם זה תמיד נחמד, ולעבוד בצילום ספורט באירועים גדולים זה מדהים, אבל צריך גם לזכור שזה לא בדיוק טיול, אלא עבודה. וכמו שאמרתי, יש הרבה ממנה. כמעט כל יום מתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים מאוחר מאוד, וכולל הרבה מאוד שעות בתוך אצטדיון או אולם, עם לחץ בלתי פוסק של לצלם ולשלוח, הליכות ארוכות, נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית מקומית, לא מעט ארוחות שהן מנה חמה או חטיפי אנרגיה ועוד ועוד ועוד. מתוך 16 הימים שלי בפריז, היו לי בערך יומיים פנויים לגמרי ועוד יומיים או שלושה של חצאי ימים שבהן יכולתי ללכת לטייל, וזה רק בתנאי שנשאר לי כוח. בקיצור, לא פשוט, אבל זה מה שאני אוהבת לעשות, ובתכל’ס, די התרגלתי.
בסיקור כל אירוע ספורטיבי בינלאומי מתחילים את ההתארגנות למשחקים כבר כמה חודשים לפני, בשלב בירוקרטי: רישום עיתונאים וקבלת קרדיטציה – התעודה שמאפשרת לנו להסתובב חופשי ובעצם לעבוד באירוע שאליו הגענו. כל בעל תפקיד או ספורטאי מקבל תעודה כזאת, בהתאם לצרכי עבודתו, והיא מגדירה מה מותר לו לעשות ואיפה מותר לו להסתובב. התעודה הזאת צמודה אלינו לאורך כל היום, וצריך להציג אותה בכניסה לכל מקום – מחדרי אוכל דרך תחרויות ועד לשאטלים (הסעות מאורגנות עבור עיתונאים ובעלי תפקידים). יחד עם ווסט הצלם, צריך גם לענוד את התעודה כדי שידעו שאתה באמת בעל תפקיד ולא הסתננת פנימה.
אחרי שקצת שיגעו אותנו לפני טוקיו, ההליך הפעם היה קצת פחות בעייתי (הקורונה כבר מאחורינו). הוא דרש ממני בעיקר העברה של צילום הדרכון ועדכון מתי אני מתכננת לטוס. כחודשיים לפני המשחקים נערך אירוע גיבוש עבור המשלחת, שכלל ביקור בבית הנשיא וימי עיון עם הדרכות בנושאים שונים, וכשבועיים לפני הטיסה עברתי במשרדים כדי לאסוף את התעודה וגם חולצת משלחת יפה.
ההבדל הכי גדול בין טוקיו לפריז הוא הקהל. בטוקיו לא היה קהל כי קורונה, בפריז כן. ואיזה כיף זה היה. זה הוסיף המון לאווירה, וזה נותן דרייב עצום כמובן גם לספורטאים. פה ושם ראיתי קרחות ביציעים (מה לעשות, יש ענפים פחות מעניינים), אבל לרוב הם היו כמעט מלאים. באירועים המרכזיים ובמקצי הגמר בכלל היה טירוף, ולא מעט אוהדים גם הגיעו בשיא החגיגיות עם כובעים, איפור ושאר ירקות. וכמובן, איפה שהתחרו ישראלים ראינו המון דגלי ישראל, וחלק מזה בזכות פרויקט "נבחרת הדגל" – שהטיסו מהארץ אוהדים וחיילים פצועים ממלחמת "חרבות ברזל". וזה לא רק ביציעים. האווירה מחוץ לתחרויות הייתה מופלאה – דוכני אוכל, שתיה, מוזיקה והפעלות. שמח. לצד זה, גם מקצועית זה עזר מאוד – התמונות מקבלות חיות, עם רקע אמיתי ולא כיסאות ריקים ביציעים כמו שצילמנו בטוקיו.
קצת ענייני ציוד. לאורך המשחקים השתמשתי בגוף מצלמה Canon R6 Mirrorless, מצלמה נהדרת ששדרגתי אליה כמה חודשים אחרי שחזרתי מטוקיו. דבר חשוב במצלמה הזאת מבחינת העבודה שלי, מעבר כמובן לאיכויות צילום, הוא שיש לה אפשרות לחיבור אלחוטי – וזה קריטי. כשאתה בשטח וקורה משהו חשוב שמצריך תמונה באופן מיידי, זה לא ממש נוח לפתוח מחשב, להעביר תמונות ולערוך אותן. בחלק מהמקומות גם לא מאפשרים בכלל להביא תיק או מחשב. הרבה יותר מהיר ויעיל זה לחבר את המצלמה לטלפון, להוריד כמה תמונות תוך כדי הצילום ובאמצעות פוטושופ בסמארטפון לערוך ולהעביר הלאה. אחרי האירוע, בזמן הפנוי, כבר עוברים על שאר התמונות.
יש גופי מצלמה שמגיעים עם פיצ'רים נוספים נחמדים שרואים בעיקר אצל צלמי סוכנויות הצילום הגדולות בעולם, כי הם צריכים להעביר כמויות עצומות של תמונות במהלך האירוע שאותו הם מצלמים. יש להם אפשרות לתיוג קולי, שזה אומר שלאחר הצילום ניתן לומר למצלמה מה צילמת והיא כבר תשמור את זה. לדוגמה, תחשבו שצילמתם עשרות ספורטאים שמתחרים זה אחר זה, ואתם לא בדיוק זוכרים מי זה מי ומה הוא עשה. הפיצ'ר הזה יכול לסייע לכם להשאיר תוך כדי הצילום הערות ולהשתמש בהן אחר כך.
עוד משהו שימושי הוא פורט לחיבור כבל רשת (רגיל כמו שיש במחשבים נייחים). הוא לא מאפשר גלישה באינטרנט, אבל הוא כן מאפשר מעבר מהיר של נתונים (במקרה הזה תמונות), לשרת מסוים, אונליין. לרוב, בצד השני של השרת ישב עורך של הסוכנות שכבר יעשה את המיון והעריכה. המחיר של המצלמות האלה, כמובן, בהתאם. הבאתי איתי לפריז גוף מצלמה נוסף, שיהיה לי לגיבוי, וגם כי הייתה לי איזושהי מחשבה שאני לפעמים אשים אותה במיקום אחר ואצלם מרחוק במקביל. זה לא באמת קרה כי לא היו הזדמנויות, וגם כי לרוב פשוט לא היה לי כוח לסחוב איתי גוף נוסף. זה מסורבל וכבד, והספיק לי להיסחב עם זה בטיסות עצמן.
העדשה המרכזית שהשתמשתי בה הייתה 70-200 מ"מ, עדשה שהיא די בייסיק בצילום ספורט. היא איכותית, מכסה טווח טוב ומתאימה לרוב הענפים שמתקיימים בתוך אולם. הבאתי גם עדשה רחבה 24-105 מ"מ, לשימוש בעיקר בטקסים, צילומים קבוצתיים וצילומים שרוצים להכניס בהם הרבה שטח. הייתה איתי גם עדשת טלה-פוטו 100-400 מ"מ עבור אירועים שמצריכים צילומים מרחוק, כמו חתירה או אתלטיקה. ללא ספק שדרוג משמעותי מטוקיו – התמונות בהתאם.