בעודי מנסה לברר מתי נבחרת הנוער של ישראל משחקת בטורניר הכדורסל של המכביה, נתקלתי במקרה בלו"ז במשחק קריקט. וישר אמרתי לעצמי, וואו, קריקט, חייבים ללכת לראות. עד היום לא יודעת מה גרם לי להגיד את זה, אבל לא נורא. זה גם היה קרוב לבית, וזה גם היה משחק הגמר, והיו אוסטרלים, אז יאללה!
60 שניות על קריקט (בגלל שלא אהבתי את הערך בויקיפדיה שעושה יותר בלאגן מסדר בחוקים): 2 קבוצות, 2 סיבובים. בכל סיבוב קבוצה אחת מגישה, קבוצה שניה חובטת במטרה להשיג כמה שיותר נקודות. החובט צריך להעיף את הכדור כמה שיותר רחוק כדי לרוץ לצד שני וככה הוא צובר נקודה. אם הוא חובט את הכדור החוצה, זה שווה 6 או 4 נקודות. הסיבוב נגמר כאשר הקבוצה המגישה סיימה להגיש 240 כדורים (40 סדרות של 6 הגשות בכל סדרה), או שהם פסלו 10 חובטים מהקבוצה השניה (באמצעות הפלת המקל, תפיסת החבטה כשהיא באוויר וכו'). השחקן שמגיש אגב נותן לשופט את הכובע שלו שישמור עליו עד שיסיים… מאוד דומה לבייסבול, אבל יותר אלגנטי.
אז יום שישי בבוקר, הגעתי לאיצטדיון האתלטיקה בנשר והסדרנים בכניסה אפילו לא מסתכלים לעברי. כמו מישהי שזה משחק הקריקט הראשון שלה, מבררת מה הם תחומי המגרש. קצת כדי לא להפריע והרבה כדי שלא יעופו עלי כדורים ואז זה יכאב. המגרש עצמו ענק, בגודל של איצטדיון אתלטיקה כולל מסלולי הריצה מסביב. אבל ההתרחשות עצמה היא על הפיץ' (אזור ההגשה והחבטה) שנמצא באמצע ורחוק מכל זוית צילום בערך.
הצילום עצמו ממש לא היה קל. גם עם עדשת סופר טלה (400), היה קשה להתקרב ממש לארועים. את החובט מאוד קל לצלם, מפקסים עליו ומריצים תמונות ברצף ואז רק נשאר לבחור את זאת שבה ההנפה נראית הכי טוב. את המגישים קצת יותר קשה לצלם, כי הם רצים, ועוד בעיה זה שהם עושים זויות מוזרות עם הגוף כשהם זורקים את הכדור. אז אולי קל לתפוס אותם בפוקוס, אבל מאוד קשה לתפוס אותם בזוית שתחמיא להם. ויש את שחקני השדה. בגלל שאתה לא באמת יודע לאן הכדור יעוף (אלא שמכירים את המשחק לפעמים כן יודעים, אני עדיין לא שם), קשה לדעת לאן ללכת עם המצלמה. לנסות לעקוב אחרי הכדור מרגע החבטה ועד התפיסה שלו כדי לצלם דבר כזה – מאוד מאוד קשה. אז אפשר להמר, להכין את המצלמה על אחד השחקנים באזור ולקוות לטוב. עבד לי פעמיים, בשאר לא ממש.
המשחק התחיל, התיישבתי בסככה לצד המגרש עם האוהדים האוסטרלים. האוהדים הדרום אפריקאים יושבים להם בצל ביציע. האוסטרלים שואלים אותי בצד של מי אני, מסבירה להם שזה המשחק הראשון שלי וסתם הייתי סקרנית, ומתחילה לשאול שאלות כדי להבין את המשחק. ההורים האוסטרלים מאוד נחמדים, ומשתפים פעולה. אחרי שהתחלתי להבין מה קורה ומי נגד מי (האוסטרלים חובטים כרגע), שאלתי מתי החילוף. ענו לי שבעוד 3 שעות בערך… אני כזה what??? ההערכה המוקדמת על שעה וחצי שעתיים התבדתה, ומסתבר שמדובר במשחק של 5-6 שעות. פלוס הפסקת צהריים. שיט.
עזבתי את האוסטרלים ועליתי ליציע לראות איך הזוית משם. לא משהו, ולא היה מקום בצל. עברתי לצד השני של המגרש לסככה שהייתה די קרובה לפיץ'. שם נתקלתי בהודי חביב שמסתבר שהוא יו"ר ההתאחדות הישראלית לקריקט. יש קריקט בישראל! 18 קבוצות בליגה, וילדים שמתחילים לשחק מגיל 9. יפה. הוא שמח מאוד לספר לי על המשחק, קצת חוקים, קצת היסטוריה, קצת על המסביב וכו'. למדתי הרבה והיה מעניין.
בגלל שהמשחק הוא 6 שעות ורציתי לצלם את שני הצדדים ואת הסיום, אחרי שעה וחצי בערך יצאתי הביתה. חזרתי בערך שעתיים אחרי לקראת סוף ההפסקה. התעדכנתי מההורים מה פיספסתי עד כה, והם הסבירו לי על התוצאה שהם השיגו ושהיא לא גבוהה ושכנראה דרום אפריקה תנצח. בזמן ההפסקה הילדים התחממו באמצעות מחבטי טניס, כשאחד חובט והאחרים צריכים לתפוס את הכדור.
דרום אפריקה עולה לחבוט בסיבוב השני ואפשר להבחין בהבדלים ברמות. הם חובטים טוב יותר, חזק יותר וקצב צבירת הנקודות הוא גבוה. אחרי שמיציתי את הצילומים, חזרתי לאוסטרלים. הם שאלו אם הלכתי לים בהפסקה. מעריכה אותם על השבועיים שהם ישבו ימים שלמים בצפיה במשחקים. הדרום אפריקאים כבר מתקרבים לניקוד שצברו האוסטרלים, ואחד ההורים אומר לי עוד חצי שעה נגמר. מסתבר שהקבוצה שחובטת שניה לא משלימה את כל 40 הסדרות, אלא משחקים עד שהיא מנצחת. שורה תחתונה – בערך שעה וחצי של משחק נחסכו. לקראת הסיום האוסטרלים בכמה פעולות וירטואוזיות תפסו כדורים ופסלו חובטים, אבל היה ברור שזה לא יעזור להם. דרום אפריקה מנצחת.
אחרי חגיגות, מתארגנים לטקס הסיום. מסתבר שזה מקובל לתת לאחד השופטים או מנהלי המשחק להגיד כמה מילים, כמה סטיסטיקות, על השחקנים המצטיינים. כל מיני מספרים נזרקו לאויר, הורים מחאו כפיים, אני לא הבנתי כלום אבל מחאתי גם. זה היה די ארוך ומייגע הטקס, אבל בסופו של דבר המדליות חולקו והגביע הונף. שתי הנבחרות הצטלמו למזכרת, והיום נגמר. סה"כ משחק נחמד קריקט. מאוד ארוך כך שלא נראה לי שהוא יצליח לתפוס הרבה קהל שלא מגיע ממהתחום בישראל, אבל יש לו פוטנציאל.
