sport photography blog

שתי משוגעות עם דגל

אחרי שנים בהן גררתי את אמא איתי לאירועי ספורט, הפעם היא לקחה אותי למינסק לטובת המשחקים האירופאיים. זה כמו המשחקים האולימפיים, רק בקטן. ראינו עשרות אירועי ספורט, עודדנו בטירוף את הישראלים (מדליה אחת רשומה על שמינו) והסתבכנו באופן קבוע עם השפה הרוסית. חוויה.

אליפות העולם בטניס בכיסאות גלגלים

אליפויות עולם זה תמיד נחמד, בטח אם הן נערכות פה בישראל. 22 מדינות מרחבי העולם השתתפו, כולל הנבחרת המקומית שלנו שהייתה קרובה לזכות בתואר הנכסף. אז מה היה לנו? רמה גבוהה, ארגון מצויין, אנשים שנסעו ממש מהר על כיסאות גלגלים, צוות שידור שכמעט התייאש ואחד קנגורו. שימו לב – הפוסט כולל הומור שחור ותמונות של קטועי גפיים.

ג'ירו דה ישראל

מתנה לכבוד 70 שנה למדינה קיבלנו את אחד ממירוצי האופניים היוקרתיים באולם ממש כאן בישראל ל-3 ימים. ומה יכולתי לבקש יותר מאשר שהוא יעבור בשדות של הקיבוץ? אז עליתי על האופניים, חיכיתי שעה עם עוד כמה משוגעים לרוכבים וראיתי איך תוך 3 דקות הם כבר נעלמים. וכן, היה שווה את זה.

אליפות חצור הבינלאומית ב-בדמינטון

בפוסט הזה נענה על כמה שאלות מאוד חשובות – מה זה חצור, מה זה בדמינטון ולמה נסעתי לשם מוקדם מדי בבוקר ביום שבת. ולא רק זה – גם על הסיבה למה בשנה הבאה כנראה יביאו אבטחה, איפה נמצא בית הקברות לכדורי נוצה ומי זכה להכי הרבה תשואות מהיציע כשעלה לפרקט. רמז – הוא לא היה משתתף באליפות.